קורין אלאל

״אנחנו זן נדיר, ציפור משונה״. עבור רוב הישראלים, מדובר, ככל הנראה, בעוד שורה קליטה מתוך שיר קליט. אבל בנינו, במשפט הזה יש הרבה יותר אוריינטציה גאה משניתן בכלל לשער בעת זימזום תמים. קורין, אחת הלסביות הבועטות ביותר בזמר הישראלי, היא מסוג הנשים הלסביות שממש לא מתביישות בנטייתן המינית, נהפוך הוא. קורין, היא אחת מני רבות שנטייתן שזורה בעשייתן היום-יומית, ובמקרה שלה, ניתן לזהות נופח להט״בי ברבים משיריה הטובים. אחת התופעות המדאיגות ביותר בקהילה, לעניות דעתי, היא הניסיון של רבים מהלהט״בים לטשטש את שונותם. קורין מצידה מסבירה: ״אנחנו זן נדיר, ציפור משונה״ ובכך חורצת כי שונה זה טוב, שונה זה מיוחד. אלאל שנולדה בשנת 1955, ידועה כרוקיסטית בולטת, ומלבד זאת, היא גם מלחינה, מעבדת וגיטריסטית מוערכת. אך מעבר לשלל הכישרונות הנ״ל, ידועה גם כחתרנית לא קטנה. אם לומר את האמת, שנים שרתי את השיר ״כשזה עמוק״.  ואכן, האמנתי בתמימות, כי מדובר בשיר אשר מדבר על מערכת יחסים עמוקה. אך האם לשורה ״כשזה עמוק, עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים. כשזה עמוק.. עמוק..״ ישנה גם פרשנות נוספת?! לאור העובדה שבשירה ״רוח מן הים״, מספרת אלאל: ״על מזרון עשב עשינו יוגה כמו בקאמה סוטרה, ועוד יותר...״ , אני נוטה להאמין שכן. אבל כמובן.. תשפטו בעצמכן.

 קורין אלאל - זן נדיר

יהודית רביץ

מלכה בפני עצמה, וספק ה-לסבית של התרבות הישראלית. יהודית, שנולדה בשנת 1956 בבאר שבע החלה את דרכה בגיל צעיר. עם שירות בלהקה צבאית ושירת קולות רקע באלבומו של אריק איינשטיין (עם קורין אלאל!), פצחה רביץ בקריירה שעתידה להיות מצליחה מאוד. עם להיטים כמו ״הילדה הכי יפה בגן״, ״באה מאהבה״ ו״בוא לריו״ ועם רפרטואר תפקידים כגון זמרת, מלחינה, גיטריסטית, מעבדת ומפיקה, כובשת רביץ את מצעדי הפזמונים מאז שנות ה-70. יהודית משולה למלח הארץ, תמיד היתה בקידמת הבמה וייצגה את הישראליות בצורה הכי נקייה שיש. לאחר כמעט קריירה שלמה, כששלושים שנות פעילות מאחוריה, שלושים שנים המייצגות את כל מה שטוב בתרבות הישראלית, יצאה רביץ מהארון בשנת 2009 עם כתבת שער בידיעות אחרונות. שם, ציינה יהודית כי בחייה הפרטיים היא מנהלת מערכת יחסים עם נעמי קניוק, בתו של הסופר יורם קניוק, ויחד הן מגדלות את ביתן. המדינה רעשה וגעשה (חוץ מכמובן כל מי שהיה להם העניין ברור כשמש) אולם רביץ לא הורידה הילוך והמשיכה להיות הרוקיסטית הבועטת שתמיד היתה. בזאת הוכיחה לכולנו ש״עכשיו הכל בסדר״.

 יהודית רביץ - באה מאהבה

רונה קינן

רונה. נדמה שכל לסבית שניה הייתה קמהה לכרוע ברך ולהצעיד אותה לעבר החופה, ולא בכדי. היא שחקנית נשמה, על זה אין עוררין. האצבעות שלה רוקדות על הגיטרה בקצב מעורר הערצה, והקול העמוק שלה מעביר בשירתה את המילים המספרות את הסיפור התורן אותו הלחינה. אחד משירי הדגל של רונה, מבחינתנו הוא השיר ״מבול״. שיר עוצמתי הן מבחינת המילים המרגשות והן מבחינת הלחן הבועט הטומן בחובו את אחד הסולואים הגדולים שנשמעו. בשיר, רונה שרה לאהובתה: ״כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות...״ רצף המילים הסיפורי בשיר בהחלט נוגע ללב, אבל כאשר מפרידים את המשפט הזה מהקונטקסט שלו, נדמה לרגע שמדובר בסצינה לסבית טיפוסית של זוג שים שפשוט אינן מצליחות להיפרד, הופכות לאקסיות מיתולוגיות ובסוף בטעות אף מתחתנות זו עם זו. ואם נפסיק עם הקיצ׳ הלסבי לרגע ונחזור להיות רגשניות (מה שאומר בעצם שלא הפסקתי עם הקיצ׳ הלסבי, אלא רק החלפתי את סוגו), אין ספק שהשיר ״עיניים זרות״ נותן תחרות ראויה ל׳מבול׳. קינן שרה: ״חושך. לא ראיתי כלום. עיניים זרות עיבדו נתונים. ניסיתי להפוך עורי, אבל העור שבפנים דמה מדי לשלי...״. זה לא סוד שניתן להעניק לשירים אינספור פרשנויות שונות, אבל הפרשנות שקופצת מיד לעיניי בהקשר זה היא כזו המדמה את ה״חושך״ לארון. בו לא רואים דבר באופן המיטבי. והרצון, שפגש רבות מאיתנו לפחות פעם או פעמיים במהלך חיינו, הרצון להפוך את עורנו ולהיות מישהי אחרת, אבל אז לגלות, שגם ״העור שבפנים דמה מדי לשלי״ מוביל להבנה, כי מוטב לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. ולאהוב את עצמנו כפי שאנחנו. קינן זכתה בתואר אמנית נבחרת של הקרן למצוינות בתרבות, ולנו בקהילה אין צל של ספק במצוינות שלה.

 רונה קינן - מבול

פסטיבל חוף ה-ל', או באנגלית The L Beach Festival הוא כנראה האירוע הלסבי הגדול ביותר בגיזרתו. כשעה וחצי נסיעה מהעיר הגדולה המבורג בשמורה שנקראת "Weissenhaeuser Strand", מדי שנה מאז אפריל 2010, מתגודדות כ-4000 נשים על חוף אחד כאשר להן מכנה משותף: לסביות שרוצות לחגוג. במשך 4 ימים בסוף שבוע חלומי אחד אורחות הפסטיבל נהנות מחוף ים פרטי, פעילויות ספורט, סדנאות, סרטים, פלירטוטים, וכמובן שפע מסיבות והופעות של המוזיקאיות הלסביות הטובות ביותר מרחבי העולם. 

מתחם הפסטיבל הוא שמורת ענק יפהפיה, אשר נמצאת ממש על שפת הים הבלטי. מומלץ להביא בגדי ים, שישמש אתכן למסיבות הבריכה, כי רק האמיצות יצליחו להיכנס לים, שעדיין קר ביותר בתקופה זו של השנה. בשמורה תוכלו להינות מכמה אפשרויות לינה: חדר לשש נשים, לארבע או לזוג במלון. בכל שנה מציג הפסטיבל ״אורחות מיוחדות״ בדמות סלבריטאיות תורניות המשמשות כמנחות לסופ״ש החלומי. למשל, בשנים עברו, התארחו שחקניות מסדרת הקאלט ״ישנן בנות״: בפסטיבל הראשון נבחרו שיין (קתרין מונינג) ואליס (לישה היילי), בפסטיבל השני, זו היתה הלנה (רייצ'ל שלי).

הרעיון והראש מאחורי הפסטיבל שייכים לקלואדיה קיסל, אשת שיווק ודמות מפתח בקהילה הלסבית הגרמנית. קיסל היא הבעלים של בר בהמבורג ולוקחת חלק, באופן קבוע, בהפקת מצעד הגאווה בעיר ובפסטיבלים גאים נוספים ברחבי אירופה. קיסל חיה ונושמת את חיי הלילה ויודעת שאין ספק והמוזיקה היא הדבק המאחד את הא.נשים מרחבי העולם. בשבילה, פתיחתו של הפסטיבל ב-2010 היה רק עניין של זמן.

ב-אפריל 2015 חגג הפסטיבל את שנתו השישית שכמובן היתה גם המוצלחת ביותר. עם ליינאפ להקות ואורחות משגע, סחף הפסטיבל אלפי בחורות ונשים מכל רחבי העולם.

מליסה אתרידג'

הראשונה ברשימה היא מליסה אתרידג' שנולדה בשנת 1961. היא זמרת רוק ומוזיקאית אמריקאית שזכתה בפרס אוסקר ובשני פרסי גראמי. כמו כן, אתרידג' היא פעילה חשובה ובעלת השפעה רבה במאבק למען זכויות הלסביות, הביסקסואליות, ההומואים, והטרנסג'נדריות, בארצות הברית ובעולם. מליסה חשפה את נטיותיה המיניות ויצאה מהארון בפומבי בתור לסבית גאה, בשנת 1993. בנוסף היא הביעה תמיכה רבה בענייני איכות ושימור הסביבה וכדוגמא אישית היא יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית וקנדה כשהיא משתמשת בביו דיזל, שנחשב ידידותי לסביבה.

מיסי היגנס

הבאה ברשימה היא מיסי היגנס שהיא שחקנית וזמרת אוסטרלית, מזכירה קצת את שרה מק'לכלן. עד כה הוציאה היגנס שני אלבומים מצוינים שהובילו אותה להצלחה רבה ולזכייה בפרסי מוזיקה רבים וחשובים באוסטרליה ומחוצה לה. בנוסף מיסי היא צמחונית ופעילה משפיעה ונלהבת במאבק למען זכויות בעלי חיים.

רייצ'ל (צ'לי) רייט

רייצ'ל רייט היא זמרת קאנטרי אמריקאית, שזכתה בפרס "זמרת הקאנטרי החדשה הטובה ביותר" בשנים 1994 ו - 1995. במהלך הקריירה המכובדת שלה, זכתה בפרסים חשובים רבים, מכרה יותר ממיליון עותקים של שמונת אלבומיה בארצות הברית ועוד. בשנת 2010, כשהייתה בשיא הקריירה שלה, החליטה לצאת מהארון. מאז היא פעילה למען זכויות הלהט"ב ואף זכתה לסרט תיעודי על חייה, שיצא בשנת 2011.

ליישה היילי

ליישה היילי מוכרת לרובינו בעקבות משחקה בסדרה האגדית ״ישנן בנות״ בתור אליס פיאזקי. מסתבר שאליס, ליישה, היא לא רק הדבר הכי חמוד עלי אדמות, היא גם זמרת ומוזיקאית מוכשרת ביותר. היא חברה בצמד האלקטרו פופ עם קמיליה גריי, שגם היא, אגב, לסבית גאה. בחייה האישיים הייתה במערכת יחסים ארוכה, של כחמש שנים, עם הזמרת המוכשרת קי.די לאנג. הידעתן? היילי כתבה את הלהיט של שאקירה “Don’t Bother”.

טייגן ושרה קווין

הבאות בתור הן צמד התאומות הקנדיות טייגן ריין קווין ושרה קריסטן קווין. התאומות הן לסביות מוצהרות ומרכיבות את צמד האינדי פופ שנקרא "טייגן ושרה".  במסגרת ההרכב הוציאו התאומות שישה אלבומים מצליחים והן חתומות בחברת התקליטים של אגדת הרוק הקנדית ניל יאנג. אחד משיריהן "walking with a ghost" זכה לגירסת כיסוי של להקת הרוק המצליחה, "וויט סטרייפס". במהלך הקריירה המכובדת שלהן, שיתפו פעולה עם מגוון אמנים מצליחים, בניהם טיאסטו וקאקי קינג.

ביאנקה

האחרונה ברשימה היא ביאנקה קאסידי שיחד עם אחותה, סיארה, הקימה הרכב מוזיקלי, רוק אלטנרטיבי, שזכה בפרסים רבים ובשלל בביקרות מעולות. המוזיקה שלהן, משלבת תיאטראליות וחוש אופנה מפותח. ביאנקה יצאה מהארון בשנת 2008.

צמד ההיפ הופ העצמאי, מקלמור וראיין לואיס, כבשו את הרשת עם יותר מ - 100 מיליון צפיות ביוטיוב עם הלהיט הקליט שלהם "Thrift Shop״. כעת, אחד משיריהם, ואולי אחד השירים החשובים שיצאו ב-2013, "Same Love" (אותה האהבה) קטף את פרס "הקליפ עם המסר החברתי הטוב ביותר" בטקס פרסי הווידאו של MTV. הצמד הרעיד את ברוקלין כאשר עלה לבמה אחרי הזכיה לביצוע מרגש של השיר יחד עם מרי למברט, לה שייכות הזכויות על הפזמון, וג'ניפר הדסון שהצטרפה במפתיע.

את השיר הזוכה כתבו הצמד לקראת המירוץ לבית הלבן ומשאל העם על נישואים חד מיניים במדינת וושינגטון, בה שוכנת סיאטל, עיר הולדתם. לאורך כל הקריירה דואג להדגיש מקלמור כי היפ-הופ היא הבמה שלו להביא את עצמו, ואת המסרים בהם הוא מאמין. במהלך ראיון, הסביר מקלמור שהוא רואה בסצנת ההיפ הופ אחראית גדולה לקידום מסרים חברתיים. "קהילת ההיפ הופ חייבת לפעול נגד עוולות ודיכוי כשהיא רואה אותם", "הומופוביה, לצערי הרב, עדיין משתוללת בקהילת ההיפ הופ, וזה משהו שחייבים להיאבק בו".

מקלמור וראיין לואיס, אשר סומנו כ״הפריצה הגדולה ביותר״ של שנת 2012 עם אלבום ראשון שמכר יותר ממליון עותקים, עלו לבמה פעם נוספת, עם אותו השיר - בטקס הגראמי ב-2014. שם, לאחר שהיו מועמדים ללא פחות מ-7 פרסים שונים, וזכו ב-4 מהם, העמידו את אמריקה על הרגליים כאשר ערכו בשידור חי את החתונה הגאה הגדולה ביותר על המסך. בליווייה של מרי לאמברט, קווין לאטיפה ואפילו מדונה - נישאו 34 זוגות גאים לצלילי השיר המרגש.

"Same Love"

רומנטיקה בסנטוריני

היעד המועדף עלינו והמומלץ ביותר עבור זוגות לחופשה רומנטית ומפנקת, הוא ללא ספק האי סנטוריני. האי נחשב לאחד האיים היפים ביותר ביוון, חופיו הידועים מעוטרים חול שחור, הכפרים בו אותנטיים, הנוף עוצר נשימה ומלונות הבוטיק נפלאים. בשונה מהאי מיקונוס (אחד היעדים המועדפים על הקהילה הגאה מכל רחבי העולם) בסנטוריני הדגש אינו על מסיבות, חיי לילה ובילויים, אלא על רוגע, יופי ורומנטיקה.

הרפתקאות בקייפטאון

אם כבר מאסתן בחופשות בבירות אירופה, נופש בטן גב לא עושה לכן את זה, אין לכן מספיק זמן לטיול ג'ונגלים בדרום אמריקה, קייפטאון שבדרום אפריקה היא בדיוק המקום בשבילכן. תשכחו כל מה שאתן חושבות על אפריקה ותגלו עיר תוססת, מודרנית, קוסמופוליטית ומדהימה ביופיה ובה, נופים מטורפים, חופים רחבים, כרמים, חיי לילה מפותחים וקהילה גאה ותוססת במיוחד. בחופשה בקייפטאון אפשרי לשלב טיולי אקסטרים יחד עם רביצה בים, טעימת יינות ואוכל מקומי מעולה יחד עם בילויים חסרי גבולות, תוך כדי הכרת תרבות שונה, בה תתאהבו ברגע, תכירו מקומיים מסבירי הפנים וטובי לב, כמו גם להט״בים מכל רחבי העולם שבאים לביקור בעיר בכל שנה.

חיי לילה במדריד

אין ספק שהאופציה הראשונה לחופשה פרועה, עליה חושבים בקהילה הגאה, היא כמובן ברלין, בירת גרמניה. אך לאלה שכבר ביקרו בה פעם או פעמיים, אנו ממליצות על מדריד, בירת ספרד, שהפכה עם השנים ליעד גאה פופולרי ואטרקטיבי ביותר. המרכז הגאה של מדריד נקרא צ'ואקה ובו מרוכזים מרבית המועדונים והברים הגאים. הספרדים הם אנשי מסיבות ידועים, שאוהבים לישון עד מאוחר, לעבוד קצת, לאכול ארוחת ערב מאוחרת (לקראת 22:00) ואז לצאת לבלות ולהשתולל עד השעות הקטנות של הלילה, כך שבהחלט אפשר לבנות על חופשה פרועה ביותר.

כאמור, ניתן למצוא מועדוני לילה משגעים עם דוגמניות אינטרקליק מעלפות שבא לאכול אותן!

טיול מחוץ לתל אביב הוא כמו טיול לחו"ל

נכון שלא כולנו גרות וגרים בתל אביב, אבל אי אפשר להתעלם מן העובדה שחברות רבות ורבים בקהילה הגאה מתגוררות בתל- אביב ומעבירות בה את רוב עיסוקיהן - החל מעבודה ועד בילויים. כעת, עם בוא האביב, יש לכן הזדמנות נפלאה לצאת ולטייל ברחבי הארץ ולבקר בכמה מקומות גאים שנמצאים מחוץ לגבולות תל אביב. ״טיול מחוץ לתל אביב הוא כמו חופשה בחו"ל עבורי״ אמרה לי פעם חברה טובה על כוס קפה תל אביבי. בכנות, בהתחלה חשבתי שהיא מגזימה. אבל ככל שמבינים שהעיר הגדולה שואבת אותך אליה, מבינים גם כי נסיעה למקום לא מוכר, ביקור במקום חדש, החלפת פרצופים מוכרים בפרצופים חדשים, הכרת אנשים חדשים, חוויות חדשות, אווירה חדשה ואנרגיות שונות וקסומות זו החוויה שזוכים לה כשנוסעים לחו״ל, וכן, גם כשיוצאים לטיול מיוחד מחוץ לגבולות תל אביב יפו. אז הנה לכן, כמה המלצות למקומות שמתאימים בדיוק בשבילכן.

חוף געש

לא רחוק מדי מגבולות תל אביב, נמצא הגן הלאומי חוף השרון, מתחת למצוק בגובה של 40 מטרים, נמצא חוף הים הידוע בכינויו "חוף געש" על שם הקיבוץ הסמוך עליו. הדרך אל החוף עוברת בגן הלאומי, בו אפשר לטייל בין הדיונות והצמחיה ואז להמשיך לללכת בוואדיות עד שמגיעים לחוף. מדובר על חוף שקט ויפייפיה. לאורך רצועת החוף ישנן מעין לגונות קסומות ויפייפיות שניתן אף לרחוץ בתוכן. מאחר והחוף נסתר מהעין והגישה אליו לא פשוטה, החוף הפך, באופן בלתי רשמי, לחו, נודיסטים. בכך הפך לאחד החופים האהובים ביותר על שאוהבות ואוהבים להתחבר לטבע הכי מקרוב שאפשר, להשתזף בעירום ולאהוב את עצמך.

יער הגאווה

בכניסה לקיבוץ תובל שבסמוך לעיר המקסימה כרמיאל, נמצא יער הגאווה. היער ניטע בט"ו בשבט בשנת 2004, כיוזמה של חברי האגודה הצפונית של אגודת הלהט"ב "גאווה בגליל" שממוקם בקריית שמונה. מטרתם הייתה להציג את הזיקה והאהבה שלהם לאדמת הגליל ולהתיישבות בו וכמו כן, לייצר מקום מפגש ונקודת יציאה לטיולים ברחבי הגליל. טיפ לעתיד: מדי שנה, בט"ו בשבט נערך ביער טקס נטיעות בו משתתפים חברי וחברות הקהילה שנוטעים עצים נוספים ומרחיבים את היער.

אוברקיטש בחיפה

ליין האוברקיטש אשר פעול בחיפה מפיק מסיבות המארחות די.ג'יי תל אביבים מפורסמים. ליין מצליח זה, התחיל במועדון הסינקופה (הגיי פריינדלי) הממוקם בעיר התחתית. מאז הליין התפרסם מאוד ומשך אליו בלייניות גאות לצד בליינים גאים וסטרייטים. במסיבות של אוברקיטש תמצאו אמנים מוכרים בקהילה הגאה ולצידם יוצרים ויוצרות מקומיים. אין ספק שליין זה מוכיח לתל אביבים שמגיעים לחיפה, שחיפה חיה ובועטת.

עייפות אך מרוצות, בין אם תעברו בשלושת היעדים ובין אם רק באחד מהם - הגיע הזמן לישון! ההמלצה שלנו היא להעביר את הלילה באוהל באחד מן החופים הקרובים. אבל אנחנו באמת נבין אם תבחרו לחזור לעיר הגדולה ולישון במיטתכן החמימה. 

ירושלים שלנו

ההיסטוריה של העיר ירושלים ארוכה מאוד והיא הייתה עדה לאין-סוף רגעים שעיצבו את ההיסטוריה, רבים מהם שייכים גם לקהילה הגאה. רחובות העיר מלאים בנקודות ציון היסטוריות המגוללות סיפורים מרתקים ומעצימים וכמעט בכל פינה תוכלו למצוא בייגלה חם, כוס לימונדה צוננת ,סחלב חם בחורף וניחוחות של תבלינים המלטפים את האוויר בשווקים הציוריים. פעמים רבות כשסיירתי בעיר ושמעתי אודות הסיפורים המרתקים, יצא לי לתהות עם עצמי - מעניין איך היה להיות תיירת לסבית בירושלים בשלבים השונים של ההיסטוריה? ואכן, אם נסתכל לפחות על העשורים האחרונים, ניתן לראות תהליך קבלה רחב של ירושלים כלפי הקהילה הגאה, זאת על אף שיש לנו גם דרך ארוכה לעבור בזירה הזו. בשנת 2006 כדוגמא, בצלאל סמוטריץ׳, כיום מספר 9 ברשימת הבית היהודי, אירגן את מצעד הבהמות. במקביל למצעד הגאווה, הצעידו פעילים אנטי להט״בים חמורים ופרדים תוך אמירה כי הקהילה הגאה משולה לחבורת בהמות. מרגיז, נכון? מאז גדלנו בכל אופן. סמוטריץ׳ בעצמו התחרט ברייש גליי על פועלו ואף התנצל. כיום, מדי שנה בחודש אוגוסט, צועד מצעד הגאווה בירושלים. בשונה משלל אירועי הגאווה שמתקיימים לרוב בחודש יוני - הלא הוא חודש הגאווה - צועד המצעד בירושלים באוגוסט, כאירוע לזכר פיגוע הרצח שהתרחש בבר-נוער בתאריך ה- 1.8.2009. בנוסף, קיים בירושלים הארגון המופלא והמוערך ״הבית הפתוח״. מדובר על הבית החם של הקהילה הגאה. הבית הפתוח אחראי ומארגן את אירועי הגאווה בעיר ודואג לקידום המאבק לשיוון עבור הקהילה הגאה על שלל גווניה.

איפה אוכלות? 

ריכזנו עבורכן שלוש המלצות אידיאליות- סלון שבזי, נוקטרינו והמרקייה. כל שנותר לכן זה לבחור! סלון שבזי הוא בית קפה בבעלות קהילתית שממוקם בתחילת רחוב שבזי בשכונת נחלאות הפסטורלית, שבה גרות וגרים בעיקר סטודנטיות, אמנים ומשפחות צעירות. המקום מגדיר עצמו כ"מקום של התושבים", ומתפקד כמרכז חברתי קהילתי, כמקום ליצירה ולבניית פרויקטים חברתיים. המלצתנו השניה היא ״נוקטורנו״. נוקטורנו, גם הוא בית קפה בבעלות קהילתית. מדובר במוסד ירושלמי ותיק שממוקדם ברחוב בצלאל 7 ומהווה בית לכל אוהבי הקפה והאוירה החמימה של שכונת נחלאות. בנוסף לקפה, נוקטורנו מציע גם תפריט אוכל עשיר, ארוחות בוקר, צהריים וערב ומגוון מעניין של שתייה הכולל גם אלכוהול. שלישית ואחרונה היא ״המרקייה״. המרקייה היא מסעדת מרקים שמגישה גם לבנה, חומוס טרי, שקשוקה ועוד. המרקיה ממוקמת ברחוב כורש 4 ובה הופעות חיות של אמנים מקומיים וערבים מיוחדים. אין ספק שהמרקיה היא מקום שכולם מרגישים בו בנוח, המקום הוא ידידותי לקהילה וידידותי ככלל.

חיי לילה 

לציפורי הלילה שבניכן, מציעה ירושלים מספר אלטרנטיבות, לא גדול אך איכותי של בילויים ליליים מסעירים. ראשית, נתחיל מ״הוידאו פאב״ אשר הוקם בשנת 2012 וממוקם ברחוב הורקנוס 1. המקום מתחלק לשלושה חללים קטנים: בר, רחבה ומרפסת. המקום מעוצב בסגנון רטרו, ישן ברוח קלטות וסרטי הוידאו של פעם, עם קישוטים של קלטות וידאו. הקהל העיקרי הוא הקהילה הלהט״בית בירושלים, אך גם סטיירטים מוצאים בו מקום בילוי. המוסיקה במקום מגוונת מאוד: אינדי וגל חדש, מוסיקה אתנית ומוסיקת פופ עכשוויות. הוידיאו פאב מפיק מסיבות לנשים בלבד, כמו המסיבה שעתידה להתקיים בתאריך ה-12.5.15, כך שאנו ממליצות לעקוב אחר לוח האירועים שלהן ולהגיע לאירוע שמתאים לכן במיוחד. המלצתנו האחרונה לכתבה זו היא בילוי ב״בר המקווה״, שנפתח בשנת 2011 וממוקם בשושן 4, ירושלים. המקווה אהוב מאוד על הקהילה הירושלמית ומאחר והוא משרה אווירה מחבקת ומקבלת, ידוע במוסיקה מגוונת וטובה ובעיקר, עשוי להפגיש אתכן עם א.נשים נפלאים.

אני מוכרחה להודות שאני לא מדברת עם אמא שלי יותר מדי ואת רוב שנות ההתבגרות שלי העברתי בשקט בבית וברעש בחוץ. בנושאי מיניות לא דשתי בסביבת המשפחה כיוון שעבורי, וכנראה גם למזלי, הארון מעולם לא היה סגור דלתות והן היו פתוחות בעיקר כלפי חוץ. אני מניחה שאמא שלי, כמו אמהות, ידעה על זהותי כבר מהתחלה, עוד מכשהיה חשד קטנטן, הרי לעולם לא הסתרתי דבר ולכן לא היה ׳אישו׳ שהיה צריך ׳לפתוח׳ (באותה נשימה אני מוכרחה לומר שבנושא זה אני דיי ברת מזל). רק מכשהתחלתי את לימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה וסוציולוגיה (נו… ומגדר), התחיל השיח המגדרי לצוץ לו בין כותלי הבית. תחילה אמא לא הבינה דבר, כאילו שפה חדשה מדוברת אל מולה ולמען האמת, איננה מעוניינת להעמיק את הריכוז על מנת להבין כיוון ש… טוב, הנושא פשוט נראה גדול מדי ו״תעזבי אותי עם זה, אני אישה פשוטה!״.

אבל מישהו אחר הקשיב. מישהו קטן, בן 13, למעשה ׳בת׳ 13 דאז, התעניין בכל מה שאמרתי על מגדר, מיניות, תבניות חברתיות ונורמות שונות ומשונות. אז, עוד לא ידענו. אפילו אני עם כל בלבולי המוח שלי והחפירות האין סופיות על הנושאים שאמא לא ידעה איך לבלוע לא תיארתי לי שההתעניינות של אחותי הקטנה בנושאים הללו לא מגיעה מסקרנות גרידא, אלא צורך קיומי. למעשה, אט אט העניין והסקרנות הפכו לידע של ממש ואני, הסטודנטית לכל ההא-ודה מצאתי עצמי קטונתי אל מול הידע חסר הגבולות של אחותי. עד מהרה כבר ידענו, ואת סיפור היציאה מהארון של אחי הקטן לא אספר, אבל מילדה מופנמת ומסתגרת הוא הפך ללירד שלא שותק, מתנדב, מוקף בחברים שנדמה שהקריץ בין לילה, ובעיקר - מאושר.

אני בהחלט מודעת לכך שנולדתי למשפחה פתוחה מאין כמותה, אחרת כל גלגול האירועים שהחל בי וכלה באחי לא היה נראה אותו הדבר. איני מתכחשת למגוון קשיים והרבה בלבול, אבל בסך הכל אני לא חושבת שיכלו להיות לאחי תנאים טובים יותר להפוך לנער שהוא היום. אמא שלי בתורה, לא יכלה לשבת מנגד ולהמשיך לחשוב שהיא אישה פשוטה שאינה יודעת דבר או חצי דבר בשיח המגדרי, הרי בעל כורחה היא נשאבה לעולם הזה, אם מצורך תמיכה באחי (שהתהליך אותו הוא עובר הרבה יותר מסובך מהרבה תהליכים אחרים), ואם מצורך תמיכה בעצמה, הרי אמהות הן גיבורות עד לשלב מסויים, ואז הן צריכות גיבורות אחרות שיעזרו להן.

ואז, אמא הצטרפה לתהל״ה. קטונתי ממילים על מנת להסביר כמה אדיר והכרחי הארגון. נדמה ששם אמא שלי מצאה בית בו אנשים שמבינים לליבה בדיוק. היא לא מרבה לדבר, אמא שלי, אבל אוהבת להקשיב ובתהל״ה הכל הולך. היא פגשה חברים, למדה מושגים חדשים, מצאה מסגרת חברתית חברותית, והכי חשוב? תנסו לדבר עם אמא שלי היום, חלוקה מגדרית בינארית? היא חולקת עליכם ובגדול!

כך החודשים עברו, אמא לומדת ונפתחת לעולם בו מורכבויות רבות וחוסר חד משמעות הוא שם הדבר, ומאוקטובר כבר הגענו ליוני. יוני כמובן הוא לא סתם חודש, הוא ה-חודש, החודש בו להיות גאים זו חובה, החודש בו הדגלים שלנו מתנוססים ברחבי העיר, החודש בו אנו צועדים בראש מורם ושישתקו כולם! פעם, המצעד נתפס בעיני אמא כאיזה אירוע המוני שאני, עוד מגיל 15, נהניתי להשתתף בו, וזה היה בסדר. לאחר כמה שנים, גם אחותי הקטנה הצטרפה לחגיגה וזה… היה ברור. היום? אני בת 24, אחי בן 16, ואמא גדולה מהחיים עומדת להרים את העיר.

כמו כל יהודיה שגדלה בישראל, אני רגילה להסתכל על יום השואה כעל יום של העם היהודי.

אך ביום השואה האחרון, לראשונה הייתי בטקס במרכז הגאה שציין את קורבנות הקהילה הגאה שנרדפו ע"י הנאצים. טוב, בואו נודה באמת – אנחנו מדברות בעיקר על הומואים שנרדפו ע"י הנאצים. ובאשר לנו? המיניות שלנו אפילו לא נלקחת מספיק ברצינות בשביל להיות נרדפת.

אך בכל זאת, הטקס היה מרגש עד דמעות, וקשה היה שלא להבחין בקווים המשותפים לשנאת חינם, אשר תקפים לצערנו לכל מי שהיא מופנית כלפיו.

לאחר הטקס התקיימה ההצגה "מתחת לעור", כשלשמחתי – חברה טובה שלי השכילה להזמין אליה כרטיסים מבעוד מועד, כי אחרת היינו נמנות גם אנו עם עשרות האנשים שרצו להיכנס לאולם אך לא נותרו עבורם כרטיסים.

אני חייבת לציין שאני לא טיפוס של הצגות. אני לא מתחברת לתיאטרליות המוגזמת, להקצנה בתנועות הגוף והדיבור של השחקנים, לשפה הגבוהה והמליצית, לניסיונות ליצור מרחבים דרמטיים נפרדים על אותה הבמה (למשל זה שהשחקן מדבר עם הגב לשחקנים האחרים, זה אומר שהם לא שומעים אותו...נו באמת, come on!) כל הקונסטלציה הזו – לא באה לי בטוב. אני טיפוס של סרטים, וכמה שיותר הוליוודים  –  יותר טוב.

אבל השילוב של השחקניות המחוננות, התסריט המוקפד והפייבוריט שלי - השימוש הגאוני בתפאורה ובאביזרים – פשוט עשו את שלהם.

"אילנה קיויתי משחקת ניצולת שואה מבוגרת וגם את הקצינה הנאצית"

כך מספר לי יונתן קלדרון, כותב המחזה.

"היא צריכה לעבור מדמות לדמות ממש ברגע, והיא מצליחה לשנות את הקול שלה ואת היציבה שלה ולעשות את זה בצורה מאוד מאוד משכנעת. גם יעל פרימר הנפלאה עוברת מדמות של גרמניה צעירה ומודרנית לדמות של אסירה יהודייה שהיא חלשה ופגיעה אך גם מניפולטיבית. השחקנית השלישית, מיכל נאור, משחקת אסירה נוספת שבהווה הסיפורי היא מעין רוח רפאים שמשמשת גם כמספרת. רוח הרפאים היא מעין התגלמות העבר והזכרונות הלא פתורים של ניצולת השואה".

למי מכן שתהתה (I sure know I did) , השחקניות עצמן לא לסביות, והמחזאי הוא כאמור, גבר.

" הלוואי והייתי לסבית או לפחות אישה. בגלל העובדה שאני גבר (אפילו שגבר הומו) חיפשתי במיוחד במאית אישה. למזלי מצאתי במאית נפלאה – רקפת בנימין - שלא נבהלה מהחומר הלא פשוט ואפילו עזרה ללדת את המחזה הזה. מתוך מידה של צניעות הרגשתי שבמאית אישה תדע להוסיף את הרוך המסויים של אהבת נשים שאולי אני לא מסוגל להרגיש ולהבין בעצמי. אני מגדיר את עצמי כפמניסט ואני מאוד אוהב ומתחבר ללסביות. יש לי הרבה ידידות לסביות ואני כמעט קלישאה לסבית – אני מאוד אוהב את המכשפות, רונה, יהודית, קורין. לכן הרגיש לי טבעי  לכתוב מחזה לסבי. מה גם שאין הרבה מחזות לסביים בעולם. הייתי מאוד גאה ושמח כשקיבלנו הכרה על התרומה שלנו לתרבות הלסבית בדמות שלושת המועמדויות שלנו בפרסי המדיה של הקהילה הגאה – על ההצגה ושתי השחקניות הראשיות".

למי שעדיין לא שמעה על ההצגה – הצגה מבוססת על סיפור היסטורי אמיתי על מערכת יחסים בלתי אפשרית בין קצינה נאצית לאסירה יהודייה.

" נתקלתי בסיפור לראשונה מרות בונדי, שהיא אישה מאוד מרשימה, עיתונאית, סופרת ומתרגמת. רות היתה גם היא אסירה במחנה הנשים נויינגמה תחת פיקודה של אותה קצינה נאצית והיא הכירה כמובן גם את האסירה היהודייה.

באותו זמן הייתי סטודנט לספרות באוניברסיטת בן גוריון ורות בונדי הגיעה לדבר בכנס שעסק בשואה. רות סיפרה שכשהעבירו אותן למחנה הריכוז ברגן בלזן, הקצינה הנאצית לבשה מדי אסירה, התחפשה ליהודייה ונכנסה מרצון לברגן בלזן כדי להיות קרובה לאהובה שלה. הסמבוליות של קצינה נאצית שהופכת לאסירה יהודיה הפיל אותי מהרגליים והרגשתי ממש הכרח לכתוב את המחזה. בתהליך הכתיבה לקחתי לעצמי חופש אמנותי לחרוג מהסיפור ההיסטורי ולשנות עובדות. זה היה הכרחי על מנת ליצור מהעובדות יצירת אמנות ולהכניס למציאות משמעות שחורגת מעבר למקרה הפרטי. למשל הפכתי את היהודיה לרקדנית וגם החמרתי את העונש שקיבלה הקצינה הנאצית"

השילוב הזה בין סיפור אהבה לסבי והשואה הוא בהחלט נועז ותקדימי. אילו תגובות אתם מקבלים?

״ החיבור הזה באמת חיבור מפתיע. שואת ההומואים ידועה הרבה יותר ונכתבו עליה גם מחזות כמו "עקומים" למשל. האמת היא שלסביות לא הייתה בלתי חוקית לפי חוקי הנאצים. קצת כמו בתנ"ך - שיש בו איסור מפורש רק על מין הומוסקסואלי בין גברים. הנאצים התעלמו מיחסים לסביים. לעתים לסביות נשלחו למחנות עבודה על רקע של אי סוציאליות, אבל זה היה נדיר. בכלל אין יותר מידי מחזות לסביים וככל הידוע לי לא קיים מחזה על נאצית לסבית.

כשהתחילו לכתוב עלינו בעיתונות הפכנו למושא לדיון בקבוצה של פמניסטיות בפייסבוק. הן האשימו אותנו בפורנוגרפיה של השואה ובכך שאנחנו מציגים מקרה של אונס לדעתן כסיפור אהבה. מי שיטרח לצפות בהצגה יראה שהתייחסנו לנושא בעדינות הראויה והצגנו אותו באופן מורכב, כפי שהמציאות נוטה להיות, שנעה בשטח האפור שבין אהבה לאונס, בין אופרטוניזם לבין שותפות גורל. מבין אלו שראו את ההצגה, ולסביות רבות ראו אותה עד היום, קיבלנו רק שבחים.

אנחנו רצים עם ההצגה כבר מעל לשנה, בעיקר במרכז הגאה אבל נדדנו איתה גם פעמיים לחיפה ופעם אחת לבאר שבע. וזה באמת לשם שמיים כי זאת לוגיסטיקה מטורפת להסיע את התפאורה ואת הצוות הטכניוהשחקניות, אבל אני לא באמת יכול להתלונן כי הולך לנו טוב מאוד. ההצגה מקבלת ביקורות חיוביות והקהל מאוד מתרגש ממנה".

אם אתן גם רוצות להתרגש – ההצגה עולה פעם נוספת ביום שלישי, ה-30.6, במרכז הגאה בתל אביב.

סידרנו לכן גם הנחה, 40 שקלים במקום 50 לקוראות מגזין LoveHer. יש לציין את הקוד "עור 105".

פרטים נוספים באיוונט:https://www.facebook.com/events/711879422272397/