מעוררת הערצה בדרכה שלה, קולעת סלים וכובשת לבבות - אורנה אוסטפלד היא כדורסלנית עבר שנולדה בשנת 1952 ומאז שנת 87 מאמנת את קבוצת הכדורסל אלקטרה רמת השרון לנשים ומוכיחה לכל מי שלרגע חשב אחרת, שאפשר להיות גם אישה וגם חזקה. הכיף שבפמיניזם.


אוסטפלד מובילה מאבקים

במהלך הקריירה המפוארת שלה, היא הובילה את המאבק להשוואת מימון הקבוצה למימון לו זוכות קבוצות ספורט הגברים ברמת השרון‏. כמו כן, עמדה בראשן של עתירות שהוגשו נגד רשות השידור אשר בעקבותן גיבשה רשות השידור קריטריונים לשידור משחקי קבוצות כדורסל הנשים במסגרות האירופיות‏. בנוסף, הייתה אוסטפלד שותפה לתביעה שהגישה הנהלת הקבוצה נגד רשת שוקן, בעלת המקומון "העיר". בשנת 2005 העניק לה הוועד האולימפי הבינלאומי את תואר האישה המשפיעה ביותר בספורט הנשים האירופי‏‏. אדירה, כבר אמרנו?

 

SHE CAN DO IT

אוסטפלד נקלעה לא פעם, לעימותים עם אוהדי אליצור רמלה ועם ראש עיריית רמלה, יואל לביא. אוהדי רמלה נהגו לשיר שירי נאצה נגד אוסטפלד, המתייחסים בין היתר להיותה לסבית. אוסטפלד עמדה בראש רשימת מרצ בבחירות שנערכו בשנת 2003 למועצת עיריית רמת השרון, ובה לקחה חלק במשך 5 שנים שבמהלכן תיפקדה כיושבת ראש ועדת המתנדבים וועדת הגמלאים במועצת העירייה. אוסטפלד נבחרה להיות מונצחת ביד לאיש הספורט היהודי בסוף שנת 2008. לאוסטפלד שני בנים בוגרים מנישואיה הקודמים. כיום היא חיה עם בת זוגתה מזה שנים רבות.

 

פמיניזם בראי הכדורסל

האישי הוא הפוליטי ביקשתן? אוסטפלד כנראה הבינה את הנוסחא וגם ידעה לממש אותה היטב. היא בסך הכל עשתה את מה שאהבה לעשות - להחזיק בכדור. גם אם ננקה מן השולחן את שלל ההישגים המופלאים של אוסטפלד, נדמה כי הכל התחיל מהחלטה. החלטה קטנה לכאורה, לפיה, אוסטפלד כאישה או נערה צעירה, החליטה לשחק כדורסל ולא להיכנע ללחצי החברה, חברה שמצידה מחנכת אותך להיות יפה ולשתוק הרבה. ואם לומר את האמת, נדרשות תעצומות נפש מעוררות הערצה בשביל לקבל את אותה החלטה ׳קטנה׳ לכאורה. אוסטפלד החליטה. אוסטפלד שיחקה. קלעה. חטפה. והשאירה רבים וטובים עם פה פעור למראה הישגיה, וכל שנותר לנו, הוא ללמוד ממנה וללכת עם מה שעושה לנו טוב, ולא עם מה שאומרים לנו שעושה לנו טוב.