אני חלק מהקהילה משמע אני קיימת? או שמא אני מודרת? לטום סילוון קרובי, טרנסית אקטיביסטית צעירה יש הרבה מה להגיד על אקטיביזם טרנסי ואיחוד מאבקים מול חזית להט"בית.


כיום יש שתי פנים מרכזיות לאקטיביזם טרנסי בישראל. שתיהן שונאות זו את זו, אבל ממש ממש שונאות. זה מתחיל מכיוון המאבק מהמקורות הטרנסיים, ומהמקורות של הקהילה הנורמטיבית שזנחה את הטרנסית כשהתחילה קבלה של הומואים בארץ. אני לא יודעת כמה מכן מכירות את מה שקרה, אבל בעיקרון מדובר על דינמיקה של מאבקים 101: כשנמצאות כמה קבוצות בדיכוי שמכיל בדיוק את אותם חוקים ורעיונות בסיס, יש נטיה לקבוצות האלו להיות ביחד, וליצור שחרור פנימי מהדיכוי. אז אם אלך מהצד ואתן לקבוצה אחת מהן שחרור חלקי, במקום להמשיך להאבק על הכלל, יצרו הפרדה בין כלל הציבור המדוכא, לבינם. הפרדה זו לעיתים תהיה אלימה יותר מההפרדה מהקהל שאינו חווה את הדיכוי האמור,וכך נוצר המצב בארץ.


ההומואים קיבלו הכלה ראשונים. את הלסביות מלכתחילה יותר הכחישו בתרבות, אז הן חמקו פנימה. והופ, נסגרה הדלת לנורמטיבה לעוד 20-25 שנה.  בזמן הזה, נוצר איחוד כוחות של הדיכויים שהיו קיימים עוד אז, של הקהילות הטרנס והבי והפאנ שחשו נבגדות על ידי אלו שחדרו פנימה. וככה נוצר איחוד מאבקים כפרקטיקה חזקה בתרבות הטרנסית והביסקסואלית. כשאני נכנסתי לקהילה הביסקסואלית, לפני כמעט 3 שנים, עוד הייתי בשוק מאנשיםות כמו טל(י) ודניאל (דןוג) שעוברןם ההגדרה ביסקסואלית הייתה הגדרה פוליטית. דריסת הרגל הגדולה של קבוצות כוח כאלו בקהילה הגאה, הייתה ועודנה כוח שהרבה הרבה כסף ורוד לא הצליח להזיז. אני הכרתי את האקטיביזם שלהם, הרבה לפני האקטיביזם שמכנה את עצמו אקטיביזם חיובי.


אקטיביזם חיובי הגיע כתשובה של קהילה הומו-לסבית שמבינה שהיא עשתה טעות. כסף גאה רב התחיל להיות מושקע, לא מעט בזכות הצד השני של האקטיביזם, ונראה שמתחילהלהיות נראות טרנסית וביסקסואלית גדולה יותר. הכוח החברתי עשה איזהשהו ניצחון, והשאלה היא לאן מכאן. ואז מגיע האקטיביזם החיובי כדי לתת איזה פאנץ' רציני ביותר. פתאום יש אקטיביזם שלא צריך להסכים עם כל הדיכויים כדי להיות חלק ממנו. לא צריך להיות שמאלנית, לא חייבים להיות טבעונים ואפשר להיות קפיטליסטים. כן צריכות לקבל פמיניזם, אבל לא את האחד הרדיקלי. (ותכלס עם קהל שחווה חברות נשי, או שחוותה חברות גברי בעוד והיא לא נמצאת *רק* שם זה לא ממש מפתיע), אבל הוא מגיע עם קוץ בו, כל הכסף הזה מגיע, עם ציפיה גדולה וחזקה שכזו- לקבל תוצאות. זה לא נשמע כל כך נורא, עד שאפילו אתן לא שמתן לב -מישהו לא דאג שאינטרסקסואלים שצוותו למגדר לא נכון יוקרו כחלק מהקהילה הטרנסית, וכל זה בשביל מטרה קדושה של להשיג תוצאות ולעבור את הדלת. הרבה מהמאבקים מהללים את התהליך המיני, שלא כל אחדת רוצה לעבור ובכך יוצרים איזשהו שיטוח של הקהילה לכדי מטבע עץ או פאלי, תאמר לי מאיפה באת - ואומר לך לאן תלכי. גם שם יש טיעונים מאוד חזקים, על טרנסיות ברחוב, ועל אובדנות גבוהה, ועדיין משהו מרגיש לא נעים שם.

 

ביקורת נוספת קיימת נגד האישים שמנהיגים את האקטיביזם החיובי, על רקעים אישיים יותר, בהם אני לא אגע במאמר זה (ותאמינו לי, זה לטובתכם). ביקורת נוספת קיימת על האקטיביזם מאחד המאבקים, על כך שבדרך להגיע לתוצאה הכל כך מרהיבה הזאת, מקריבה המון בדרך, כולל את החיים של האקטיביסטים עצמן. נותנות ומעודדות במה ציבורית לחוויות שלא בהכרח סיימו להבלע,כדי להבהיר את החומרה הגדולה מול ציבור בורגני.


אני כבר לא הולכת אחרי אקטיביזם שאני לא שלמה איתו, מתוך היכרות בחולשות הכל כך גדולות של שני הצדדים, אני כבר לא שמה אותם כדגל שלי. ואני משתדלת כמה שיותר לכוון את הספינה של האקטיביזם שלי בעצמי, אפילו אם רק מידי פעם, בין כל השתתפות במרחב אחר. אני כבר לא ערה לכל חלק במאבק, אבל אולי אתן כן. ואם אתן כן, הם נלחמים שם כל כך חזק בשביל העתיד, אפשר לתת להם כוס מים ולנוח, להשען אחורה, ולזכור שעדיף אותם, משלא יהיה אף אחדת אחרת שם בשבילי.